קידום עניין דיור

אל: כל המעוניין. להלן הודעה מטעמה של הגברת טטיאנה קדוצ’קין מתנועת “נתגבר”.

הנדון: תנועת “נתגבר” (נכים “שקופים”) לפני כעשור, אני הח”מ ייסדתי את תנועת “נתגבר”, למען הנכים “השקופים”. נכים בעלי אחוזי נכות גבוהים וללא כשירות עבודה, אך שאינם מוגבלים בתנועה. התנועה שלי מונה ומייצגת כ-1300 אנשים מכל רחבי הארץ, שהם בעלי נכות הנעה בין 75% ל-100%, שאינם כשירים לעבוד ושאינם בעלי מוגבלות בתנועה או הזקוקים להעלאה של אחוזי הנכות שלהם. התנועה מאפשרת לאותם אנשים למצא את כל זכויותיהם מול המדינה וניתנת גם תמיכה פיננסית מסוימת לנזקקים ביותר. התנועה שלנו נאבקת למען דיור ציבורי בר השגה ותנאי מחייה נאותים לקבוצת האוכלוסייה הנ”ל. נכים רבים שאינם כשירים לעבוד, ובעלי 75%-100% נכות, אך לא מוגבלי תנועה חיים בתנאים מחפירים. הם אינם מקבלים את אותן ההטבות אשר נהנים מהן גמלאים המקבלים גם השלמת הכנסה. כלומר, אין להם הנחות לקניית תרופות, הנחות על חשבון החשמל, וארנונה, הנחות לנסיעה בתחב”צ וסיוע בשכר דירה בדומה לגמלאים, הם אינם זכאים למענקי “חימום/קירור” ועוד. במילים אחרות, הם לא זכאים לכמעט לשום הטבות, למרות מצבם הקשה. יתרה מזאת, הם גם אינם זכאים לדיור ציבורי למרות התנאים הקשים שבהם הם חיים יום-יום.

ישנו הבדל מהותי בין הנכים השונים, ואנו סוברים כי כך לא צריך להיות! נכה עם מוגבלות בתנועה, זכאי לדיור ציבורי ומקבל סיוע לשכר דירה הנע בין 3000 ל-3900 ₪ בחודש. כמו כן, נכים בעלי מוגבלות בתנועה מקבלים קצבאות גדולות יותר, מהנכים, אותם מייצגת התנועה, הודות לתוספות לקצבה הבסיסית, הכוללת בין היתר שירותים מיוחדים, קצבת ניידות ומלווה ועוד. במצב כזה, גודל הקצבאות האלה מגיעות לכדי 15000-17000 ₪ בחודש. אך לעומתם, הנכים אותם מייצגת התנועה, אשר אינם בעלי מוגבלות בתנועה, בעלי 75%-100% נכות ואינם כשירים לעבוד, מקבלים רק 3211 ₪ בחודש נטו בלבד! מכאן יוצא, כי הקבוצה הזו, היא האוכלוסייה הענייה והפגיעה ביותר במדינת ישראל!!!

במהלך שנות פעילותי, נפגשתי עם גורמים רבים ממפלגות שונות בכנסת ובמשרדי הממשלה השונים. אבל, לצערי הרב, התנועה לא מצליחה זה כבר עשור, לקדם את ההצעה שתאפשר לנכים שאינם מוגבלי תנועה, בעלי 75%-100% נכות ולא כשירים לעבוד, לקבל דיור ציבורי, או לכל הפחות להעלות להם את סכום הסיוע בשכירת דירה ולשפר ולו במקצת את תנאי חייהם. לאור האמור לעיל, אני, טטיאנה קדוצ’קין, יו”ר תנועת “נתגבר” (נכים שקופים), מבקשת להיפגש איתכם, ע”מ לקדם את הפרויקט הזה ולעזור לאנשים האלה לחיות חיים מכובדים ונאותים יותר. בברכה ובתקווה גדולה, טטיאנה קדוצ’קין, יו”ר תנועת “נתגבר” (נכים שקופים). טלפון 1: 052-370-8001 טלפון 2: 03-534-6644

להלן ההודעה שהשארתי לחבר-הכנסת מוסי רז-אשר לפגישה עימו בכנסת הגעתי ביום שלישי, ה-20.4.2021 בשעה 13:30 בצהריים.

20.4.2021 לחבר-הכנסת מוסי רז שלום רב הנדון: בעיית דיור לנכים. א.נ. להלן מספר נושאים הקשורים לאוכלוסיית הנכים ופגועי הנפש(אוכלוסייה שגם אני כלול בה) אותם ברצוני להעלות בפניך. אהיה מעוניין לדעת באיזו מידה יש ביכולתך לקדם נושאים אלו ו/או לעשות תיקוני חקיקה דחופים בכדי לשפר את מצבנו, תנאי הטיפול בנו וסיכויינו לשרוד ולהשתלב בחברה. אציין כי מנסיון העבר אני למד כי בפגישות מן הסוג הזה ייאמר לי לפני הגעתי כי תינתן לי רשות הדיבור על-מנת להעלות את הנושאים שברצוני לדבר עליהם-אולם בפגישה עצמה רשות הדיבור לא תינתן לי אפילו לשנייה אחת-ובמידה ואני, חלילה אנסה לדבר הדבר ייחשב באופן אוטומטי ל”הפרת סדר” חמורה מאוד ועל כן המאבטחים יתנפלו עליי ויגרשו אותי באגרסיביות רבה-וזאת גם כשאין בכך צורך וכאשר הדבר מיותר לחלוטין, וגם כאשר ברור לחלוטין שלא נשקפת ממני שום “סכנה” לאף אחד. ובהכירי מציאות זו אני מוסר לך מכתב זה-למקרה שגם הפעם זו תהיה ההתנהלות כלפיי. ככל הנראה עצם העובדה שאני מעיז להעלות מצוקות של ציבור הנכים מתפרשת כאיום חמור מאוד-למרות שלא ברור לי כלל על מי או על מה זה בדיוק מאיים. אני משאיר לך ולעובדי לשכתך מכתב זה-לא אקח אותו בחזרה לביתי. וכעת לפירוט הנושאים עצמם: 1)בעיית מימון/תשלום שכר-דירה- לפני שנים רבות נקבע(ולא ברור על-ידי מי-אולם ככל הנראה מדובר בפקיד ממשלתי כזה או אחר), כי נכים שמתגוררים בקהילה זכאים לסיוע בסך 770 שקלים לחודש לצורך תשלום שכר-דירה. כידוע, בשנים האחרונות היתה עלייה משמעותית מאוד במחירי הדירות במדינת ישראל-ובעקבותיה הגיעה, כמובן גם עלייה משמעותית בגובה שכר-הדירה. אלא שסכום הסיוע בסך 770 שקלים שנקבע לפני שנים רבות באופן שרירותי לחלוטין, וללא שום הסבר או היגיון אינו מתעדכן. למרבה הצער גם לאחר התכתבויות רבות מאוד(ומדובר בלפחות כמה אלפים או אפילו עשרות אלפים של מכתבים, ולצערו של כותב דברים אלו מספרים אלו אינם מוגזמים כלל וכלל), ושנשלחו לכל גורם אפשרי: משרד הבינוי והשיכון על שלוחותיו השונות, משרדי ממשלה נוספים כמו משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, עיתונאים רבים שעם חלקם הגדול כותב מסמך זה שוחח באופן אישי, עורכי-דין רבים ואפילו למשרדי חקירות ולשגרירויות של מדינות זרות-דבר אינו עוזר-וכתוצאה מכך שסכום הסיוע אינו מתעדכן נכים רבים נפלטים לרחוב ומוצאים שם את מותם מרעב, צמא או מקור בחורף ולחלופין ממכת חום או התייבשות בקיץ. יש לציין כי ארגונים למיצוי זכויות כמו עמותת “ידיד”(שכידוע נסגרה לפני מספר חודשים) או קליניקות לסיוע משפטי באוניברסיטאות ובמכללות שגם עימם נמצא כותב דברים אלו בקשר אינם יכולים לעולם לסייע, והסיבה לכך פשוטה: סכום הסיוע של 770 שקלים ניתן על-פי חוק, וארגונים למיצוי זכויות יכולים לסייע אך ורק על-פי החוק הקיים, והכתובת היחידה במקרים בהם יש צורך בשינויי חקיקה היא כידוע הכנסת. אלא שכאן המצב רק ממשיך להסתבך: כידוע כבר תקופה ארוכה מאוד של למעלה משנתיים אין ממשלה וכנסת מתפקדות ומדינת ישראל נמצאת במצב של, למעשה ממשלת מעבר מתמשכת. התוצאה הישירה וההרסנית של מצב זה היא היעדר אפשרות לעשות תיקונים חיוניים בחוק שנדרשים באופן דחוף-אשר על כמה מהם אני מפרט כאן. יש לציין כי גם כאשר הכנסת והממשלה פעלו פניותיו של כותב שורות אלו, וגם פניות של ארגוני הנכים וגורמים רבים נוספים בעניין סכום הסיוע אל חברי-הכנסת הופנו באופן אוטומטי לארגונים למיצוי זכויות-וזאת למרות שגם חברי-הכנסת עצמם יודעים טוב מאוד שבמקרה הזה הארגונים למיצוי זכויות לא יכולים להיות הכתובת אלא אך ורק הם עצמם. 2)תקשורת עם בעלי-הדירות- ישנם מקרים רבים בהם נכים מתקשים בניהול משא ומתן עם בעל/ת הדירה בגלל סיבות שקשורות למחלתם או נכותם. במצבים אלו העובדים הסוציאליים נדרשים לשמש כמתווכים-וחלק גדול מאוד מן העובדים הסוציאליים לא באמת יכולים לקחת על עצמם תפקיד זה בכל מקרה ומקרה. זאת ועוד: הקיצוצים הנרחבים שהיו בשנים האחרונות בתקנים שמיועדים למשרות של העובדים הסוציאליים, וזאת בצירוף עם תנאי העבודה הקשים, השכר הנמוך, ההתייחסות הלא נאותה מצד משפחות של מטופלים שבמקרים רבים רואות בהם, ושלא בצדק את האחראים לטיפול הלקוי שמקבלים קרובי המשפחה שלהם-וכל זאת בצירוף עומס העבודה הבלתי אפשרי שלעתים מאלץ אותם, בלית ברירה להזניח גם מצבים דחופים או מסוכנים-כל אלו מקשים עוד יותר על האדם בעל המוגבלות למצוא דירה מתאימה ועל העובד הסוציאלי לסייע. 3)אמצעי תשלום של מטופלים- ישנם מצבים בהם אדם עובר לגור בקהילה לאחר תקופה ארוכה של שהייה בבתי חולים, וללא הרגלי חיים שנחשבים כנורמטיביים כמו יציאה לעבודה, נשיאה באחריות לניהול חייו וכיו”ב. לעתים קרובות מאוד דרישות שמוצבות כתנאי לחתימה על חוזה שכירות כמו חתימה על צ’ק ערבון אינם ניתנים להשגה בעבור אנשים בשלב זה של חייהם. מסגרות טיפול ושיקום רבות שהיו קיימות בעבר(שבאחת מהן כותב מסמך זה נעזר לפני כ-26 שנים בעת היציאה מאישפוז בבית חולים לדיור מוגן) נסגרו או הקטינו באופן משמעותי את היקף פעילותם בשנים האחרונות-דבר שעשוי למנוע שיקום מאנשים שבשלב זה של חייהם לא יוכלו להתקדם ללא מעטפת טיפולית ושיקומית חיוניות אלו.

4)בעיית הסדרה-ישנו כיום חוסר איזון מוחלט בכל הנוגע לחובותיהם וזכויותיהם של בעלי הדירות מצד אחד ושוכרי הדירות מצד שני. ישנם חוקים רבים שמגנים על בעלי דירות מפני ניצול לרעה כזה או אחר של תקופות השכירות שעשויות להיות מצידם של השוכרים. לעומת זאת לא קיימים חוקים שמטרתם להגן על האנשים שמתגוררים בדירות מפני ניצול של בעלי בתים-וכתוצאה מכך ניתן למצוא בחוזי שכירות רבים סעיפים שערורייתיים, דרקוניים ולעתים אפילו לא חוקיים-ובאין חוקים שמטרתם הגנה על שוכרי הדירות הללו נאלצים לחתום על חוזים אלו. במקרים רבים לא קיימת לשוכרי הדירות זכות חוקית להתנגד לסעיפים פוגעניים שחתימה עליהם מוצבת כתנאי להשכרת הנכס-והם יהיו חשופים לחלוטין לגחמותיהם של בעלי הדירות, ולעתים גם בתקופת השכירות עצמה. כמובן שבעיה זו היא של האוכלוסייה כולה-אולם יש לתת את הדעת על כך שההתמודדות עם בעלי הדירות במצבים אלו היא קשה יותר מטבע הדברים לאוכלוסיות מוחלשות כמו נכים או חולים. 5)קושי בהסברה-ישנם קשיים ניכרים בכל הנוגע להעלאת הקשיים שהוזכרו וחשיפתם בזירה הציבורית לצורך עשייתם של התיקונים ההכרחיים הנדרשים. סדרי העדיפויות הנוכחיים של אמצעי התקשורת השונים שכמעט ואינם מתעניינים בנושא, פיצול בין ארגוני הנכים, חוסר רצון של גורמים רבים מאוד בחברה בה אנו חיים לקחת חלק פעיל בנסיונות לעשיית תיקון ושיפור במצב-כל אלו מכבידים ומקשים מאוד על המאמצים להעלות בעיות אלו למודעות ציבורית באופן שייאלץ את חברי-הכנסת לעשות את תיקוני החקיקה הנדרשים במקום להמשיך ולהתעלם ולא לעשות מאומה. קושי נוסף קיים בכל הנוגע להעלאת קמפיין פרסומי: נכים שמתקיימים מקצבאות הנכות לא יכולים לשלם את סכומי העתק אותם מבקשות חברות הפרסום בעבור ניהול קמפיין לצורך קידום הטיפול בנושא-וגם נסיונות רבים מאוד של כותב המסמך לעקוף מחסום זה באמצעות הצטרפות לפרויקט סטודנטיאלי כזה או אחר של סטודנטים לפרסום לא עזר-וזאת משום שגם אלו האחרונים לא גילו בכך עניין ולא ראו בכך נושא שבאמת חשוב לטפל בו. 6)זמן המתנה לטיפול-ישנם מקרים רבים בהם אנשים שעד לשלב מסוים בחייהם לא נזקקו כלל לסיוע של שירותי בריאות הנפש-אולם כתוצאה מנסיבות חיים קשות או אירוע טראומטי או קשה כזה או אחר נזקקים לסיוע של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש-וכמובן שבהרבה מאוד מקרים מדובר בסיוע זמני או נקודתי ולא כרוני. כיום תקופות ההמתנה לטיפול או סיוע נפשי הן ארוכות מאוד-וכתוצאה מהיעדרה של עזרה שניתנת בזמן מצבם של אנשים עלול להידרדר ללא כל צורך. השקעת משאבים נוספים במערכת בריאות הנפש הציבורית בהחלט יכולה להביא לשינוי המצב. יש לזכור כי גם מבחינה כלכלית ותקציבית אין כל היגיון בהתנהלות כזו: כאשר מצבם של אנשים מחמיר בתקופת המתנה ממושכת לטיפול המצב שלהם ממשיך להסתבך-ומה שיכול היה להיות סיוע נקודתי שאומנם עולה למדינה כסף הופך למצב חמור פי כמה וכמה שלאחר מכן עולה למדינה בעלות כספית גבוהה לאין שיעור. מסיבות אלו יש לשקול הוספת תקנים למערכת בריאות הנפש הציבורית ושיפורה-יש לזכור כי רובה המכריע של האוכלוסייה במדינת ישראל לא יכולים לממן את הטיפולים הללו באופן פרטי-שעלותם כמה מאות שקלים לכל פגישה בודדת. 7)טיפולי שיניים-כידוע, במדינת ישראל אדם שזקוק לטיפולי שיניים ילך כמעט תמיד לרופאים פרטיים-וזאת מאחר ומערכת הבריאות הציבורית אינה נותנת כיום מענה בתחום הזה. יש לציין כי אצל פגועי נפש, וגם נכים באופן כללי שמצוקתם הכלכלית קשה מאוד ברמה היום-יומית גם בלי קשר לטיפולי שיניים מתקשים אף הרבה יותר לקבל טיפולים אלו, אם וכאשר יש בכך צורך. השילוב של בעיות נפשיות חמורות ומצוקה כלכלית קשה גורם לאנשים הללו לעמוד מול שוקת שבורה ובמבוי סתום מוחלט כאשר יש צורך, ולעתים דחוף בטיפולי שיניים. יש לתת את הדעת לכך שכיום לא קיים, למעשה פתרון מערכתי לנושא שלא מטופל כלל-ויש לחשוב על חקיקה מתאימה ויצירת מענים סבירים בכל הנוגע לטיפולי שיניים לאוכלוסיות הללו. 8)אזורי אישפוז-אדם שנזקק כיום לטיפול פסיכיאטרי מסיבי בבית חולים או מרפאה ציבורית יכול לקבל אותם אך ורק במרפאה או בית חולים שסמוכים לאזור מגוריו. ישנם מקרים בהם מטופלים מעדיפים, מסיבות כאלו או אחרות להיות מטופלים במרפאה אחרת-לאו דווקא זו הסמוכה מאוד לאזור מגוריהם. יש לאפשר חופש בחירה למטופלים-ולתת למטופל שלא מרוצה מטיפול במרפאה או בית חולים מסוים את האפשרות לעבור למרפאה או בית חולים במקום אחר. אפשרות זו ניתנת כיום בכל תחומי הרפואה האחרים-ואין שום סיבה לשלילת חופש הבחירה באשר למקום הטיפול בתחום של הטיפול הנפשי בלבד. זאת ועוד: חופש בחירה כזה, אם יינתן יכול בהחלט לגרום לבתי חולים ומרפאות בתחום בריאות הנפש להתחרות ביניהם על המטופלים-דבר שבהחלט עשוי להביא לטיפול ושירות טובים יותר. 9)מודעות האוכלוסייה-האוכלוסייה הכללית מגלה לעתים התנגדות משמעותית מאוד כאשר מדובר בטיפולים נפשיים שניתנים באזור מגוריהם של אנשים-דבר שנובע מחוסר מודעות והיעדר הכרה של התחום-וללא כל הצדקה מעשית או הגיונית. הפחתת ההתנגדות והרתיעה של האוכלוסייה באמצעות מערכת הסברה מערכתית מתאימה עשויים בהחלט להקל על חייהם של מטופלים וחולים שחייהם קשים מאוד בכל מקרה בעקבות המחלה והמנכות עצמם. היעדר המודעות בחברה בה אנו חיים גורם למקרים של התנגדויות התושבים לפתיחת הוסטלים או מסגרות טיפול בקרבת מקום מגוריהם-דבר שמביא לעיכובים ניכרים בפתיחת המסגרות הללו, ולעתים אף למניעת פתיחתן בעקבות תביעות משפטיות שתושבים מגישים. זאת ועוד: ישנם מקרים לא מעטים בהם ישנה התנכלות מכוונת של האוכלוסייה כלפי מסגרות הטיפול הללו כאשר הן נמצאות באזור מגוריהן-וייתכן מאוד והעלאת המודעות הציבורית תוכל להביא להפחתה ניכרת של מספר המקרים הללו. בברכה, אסף בנימיני, רחוב קוסטה ריקה 115, כניסה א’-דירה 4, קרית מנחם, ירושלים, מיקוד: 9662592. מספרי טלפון: בבית-02-6427757. נייד-058-6784040. פקס-077-2700076.

נ.ב. 1)מספר הזהות שלי: 029547403. 2)כתובות האי.מייל שלי: 029547403@walla.co.il או: asb783a@gmail.com או: assaf197254@yahoo.co.il או: ass.benyamini@yandex.com או: a32assaf@outlook.com או: assaf002@mail2world.com

או: assaffff@protonmail.com 3)המסגרת הטיפולית בה הייתי עד ליום 16.3.2021(בגלל המשך הקיצוצים והצימצומים בתקציבי הבריאות והרווחה וחוסר הטיפול בנושאים אלו באין ממשלה או כנסת מתפקדות אני נותרתי, כחולה כרוני במחלות ובעיות קשות מאוד ללא כל מסגרת טיפול מתאימה. כל נסיונותיי למצוא מסגרת טיפול רלוונטית עליה אוכל להסתמך מעלים חרס-ואין לדעת כמה זמן יימשך מצב קטסטרופלי זה): עמותת “רעות”-הוסטל “אביבית”, רחוב האביבית 6, קרית מנחם, ירושלים, מיקוד: 9650816. מספרי הטלפון במשרדי ההוסטל: 02-6432551. או: 02-6428351. כתובת האי.מייל של ההוסטל: avivit6@barak.net.il העובדת הסוציאלית מצוות ההוסטל, עימה אני הייתי בקשר: אושרת-050-5857185. 4)רופא המשפחה אצלו אני נמצא במעקב: ד”ר ברנדון סטיוארט, “שרותי בריאות כללית”-מרפאת הטיילת, רחוב דניאל ינובסקי 6, ירושלים, מיקוד: 9338601. מספר הטלפון במשרדי המרפאה: 02-6738558. מספר הפקס במשרדי המרפאה: 02-6738551.

5) פירוט התרופות הקבועות אותן אני נוטל: 1.תרופות פסיכיאטריות: א.Seroquel- 2 כדורים של 300 מ”ג כל אחד בכל ערב. ב. Tegretol CR- 400 מ”ג-כל בוקר. 400 מ”ג-כל ערב. ג.Effexor- 150 מ”ג-כל בוקר. 150 מ”ג-כל ערב. 2. symvastatine- 10 מ”ג בכל יום בערב.

6) להלן רשימת הבעיות הרפואיות מהן אני סובל:

1.מחלה נפשית-תסמונת כפייתית O.C.D וכן מחלה המוגדרת כ-schyzo-affective disorder 2.דלקת פרקים פסוריאטית. 3.בעיה נוירולוגית שהגדרתה אינה ברורה. תסמיניה העיקריים: חפצים שנשמטים מן הידיים בלי שאני שם לב לכך, סחרחורות, איבוד תחושה בחלק מאזורי כפות הידיים ובעיה מסוימת בשיווי משקל ויציבה. 4.פריצת דיסק כרונית בגב בחוליות 4-5-שמקרינה גם לרגליים ומקשה בהליכה. 5.תסמונת המעי הרגיז. 6.התחלה של סימנים לבעיה קרדיולוגית מן החודש האחרון(אני כותב דבריי אלו ביום חמישי, ה-22.3.2018). נכון לזמן כתיבת שורות אלו לא ברורה עדיין מהות הבעיה, שבאה לידי ביטוי בכאבים בחזה במשך מרבית שעות היום, קשיים בנשימה וגם בדיבור. 7. היחלשות משמעותית בראייה, שהתחילה בערך לפני כחצי שנה(אני כותב דבריי אלו ביום שני, ה-19.4.2021). 7)פרטים אישיים נוספים: גיל: 48. מצב משפחתי: רווק. תאריך לידה: 11.11.1972.